החלטה בתיק ת"א 12923-02-11

מונחת לפניי בקשתם של המבקשים, עובדי חברת י.ד. קלין מאטיק בע"מ (להלן: " העובדים" ו- " החברה" בהתאמה), בגדרה הם מבקשים כי אורה למפרק הזמני של החברה לפרוע את חובותיה לעובדים בסך נטען של כ- 4.8 מיליוני ש"ח.

I.            רקע עובדתי

1.       המבקשים הינם 13 עובדים בחברה, 10 מהם תושבי איו"ש ו- 3 נוספים תושבי הכפר ג'לג'וליה.

2.       ביום 11.5.11 קבע בית המשפט, בין היתר, כי "הסכסוכים המתמידים ואובדן האמון בין שני בעלי המניות בחברה, כמו גם חוסר היכולת שלהם לנהל במשותף את החברה, גורמים להידרדרות במצבה הפיננסי ואיתנותה של החברה" (ע' 8, ש' 12-13). על רקע זה מינה בית המשפט את באי כוחם של בעלי המניות בחברה (עו"ד אדי לזר - ב"כ התובע מר ינאי חלפון, ועו"ד דלית טייכמן-מלול - ב"כ דאז של הנתבע מר אבו רביעה) ככונסי הנכסים של החברה (להלן: " כונסי הנכסים").

3.       ביום 5.7.11 הגישה כונסת הנכסים של החברה, עו"ד טייכמן-מלול דו"ח בעניינה של החברה ובקשה למתן הוראות (להלן: " כונסת הנכסים" ו- " הדו"ח" בהתאמה). במסגרת הדו"ח ציינה כונסת הנכסים, בהתייחס לבעלי המניות של החברה - ה"ה ינאי חלפון ונזאם אבו רביע (להלן: " חלפון" ו- " אבו רביעה" בהתאמה) כי "בעלי המניות במשותף מבקשים לעצמם זה את חלקו של זה תוך התעלמות מוחלטת מחובות החברה לעובדיה תוך הסתרה והעלמה שיטתית של שכר העובדים הן בתקופת הכינוס והן מקדמת דנן וכל זאת בהיקפים כספיים גדולים ביותר (סעיף 6 בדו"ח; ההדגשה אינה במקור - ב.א.).  

4.       ביום 13.7.11 מינה בית המשפט את עו"ד יעקב אמסטר לתפקיד מפרק זמני של החברה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי "המפרק הזמני יהיה מוסמך לפעול לשם המשך תפעולה התקין של החברה" וכן נקבע כי "המפרק יפעל לכיסוי התחייבויות שקיבלו על עצמם כונסי הנכסים במהלך תקופת כינוס הנכסים" (ע' 11, ש' 27 ו- 29 בהתאמה).

5.       ביום 13.2.12 חתמו בעלי המניות של החברה, חלפון ואבו רביעה, על הסכם פשרה, בגדרו נקבע, בין היתר, כי לחלפון תינתן זכות קדימה לרכוש את מניותיו בחברה של אבו רביעה בתמורה לתשלום סך של 1,100,000 ש"ח. עוד נקבע כי היה וחלפון לא יממש זכותו זו במועד שנקבע בהסכם, יהיה אבו רביעה זכאי לרכוש מחלפון את מניותיו בחברה בתמורה לתשלום סך של 623,000 ש"ח.

ביום 14.2.12 קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין בבית משפט זה.

6.       ביום 12.7.12 קבע בית המשפט כי "ביום 14.2.2012 נתן בית משפט זה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים ביום 13.2.2012. בכך סיים בית המשפט מלאכתו בתובענה, למעט בעניינים הנוגעים לסיום פעולתו של המפרק הזמני".

7.       ביום 25.7.11 פנה ב"כ העובדים אל המפרק הזמני במכתבי דרישה, בהם פירט את חובה הנטען של החברה לכל אחד ואחד מהעובדים ודרש מהמפרק הזמני לפרוע חובות אלו. 

8.       משלא נענה המפרק הזמני לדרישותיהם, הגישו העובדים את הבקשה דנן לבית המשפט בגדרה הם דורשים כי בית המשפט יורה למפרק הזמני לפרוע את מלוא חובם הנטען.

II.            טענות הצדדים

א.         טענות העובדים

9.       לטענת העובדים, החברה ובעלי מניותיה (חלפון ואבו רביעה), פגעו בזכויותיהם כעובדים, ובכלל זאת בזכותם לשכר מינימום, לתשלום פנסיה, לזכויות סוציאליות, לתשלום דמי חופשה, לתשלום דמי הבראה ולזכויות מכוח הסכמים קיבוציים.

10.   לטענת העובדים, הפגיעה בזכויותיהם החלה עוד בטרם מונו לחברה כונסי נכסים, המשיכה גם בתקופת כינוס הנכסים, ואף נמשכה בתקופה שלאחר מינויו של מפרק זמני לחברה.

11.   העובדים מוסיפים וטוענים כי התובע, מר חלפון, הינו חסר כל אמצעים כספיים והינו עושה דברו של צד שלישי - מר שמואל פולינר, שהינו בעלים של מכבסה הידועה בשם "שלג חדרה בע"מ". לגירסת העובדים, מר הינו שולט בחברה בעקיפין,באמצעותו של מר חלפון.

12.   העובדים מפנים לדו"ח כונסת הנכסים, עו"ד טייכמן-מלול, המתייחס בהרחבה לפגיעה הרבה מצד שני בעלי המניות של החברה, ה"ה חלפון ואבו רביעה, בזכויות עובדי החברה שנמשכה לאורך השנים. לטענת העובדים, על בית המשפט להורות למפרק הזמני לפרוע את כל חובותיה של החברה לעובדים, וככל שהדבר יידרש - גם למכור את מפעל החברה על הציוד שבו לשם כך.

ב.         טענות החברה והתובע

13.   לטענת החברה ומר ינאי חלפון, מרבית הסכומים הנתבעים מקורם בתקופה בה עבדו העובדים בחברה לפני מינוי כונסי הנכסים והמפרק הזמני. בנוסף, לטענתם, "אין מדובר בחברה הנמצאת עתה בהליכי פירוק, שכן עקב הסכם הפשרה בין התובע לנתבע, חזרה החברה להיות חברה רגילה" (סעיף 3 בתגובת החברה והתובע). לפיכך, לגרסתם, הסמכות לדון בתביעתם של העובדים נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, ולא לבית המשפט דנן.